תקופת ימי החג הבא עלינו לטובה,

מתאפיינת אצל משפחות רבות בשמחה והתרגשות. עבורם זוהי תקופה חיובית, מלאה בכיף ובשמחה, משפחה וחברים, שלווה, אוכל טוב, נתינה וחופשות נעימות.

אולם במשפחות אחרות -זוגות רבים כבר חשים במועקה, מתח, ואי נעימות ושמחים פחות מימי החג הקרבים.

לעתים, ה"לבד" שבתוך זוגיות לא מוצלחת מוצף אף יותר בימים האלה.

ישיבה סביב השולחן החגיגי מציפה, באופן בלתי מודע, הרבה דינמיקות וקשיים שלעיתים מעדיפים לא להתמודד איתם לאורך זמן.

מחשבות על תמונת החג האידיאלית של כל המשפחה יושבת סביב השולחן, כשכולם מחויכים ויפים מתנגשות עם מציאות שבה מערכת היחסים מצויה במשבר ומחריפה את המתח והקונפליקטים בין בני הזוג. חג החירות הוא הסמן הראשי, זה שמייצג את ההתחלות החדשות ואת ההזדמנויות ששוב נפתחות, אבל חג הפסח הוא גם הזמן בו דברים קורים בעוצמה ותדירות גדולים יותר, הן בפן המשפחתי, בשל האינטנסיביות והן בפן התקשורתי בו אנו נחשפים לתמונה חד ממדית שמציגה לפעמים תמונה כוזבת של "הכל טוב", כשבפועל המציאות מורכבת יותר. כולם כאחד עשויים לעורר הצפה שמובילה למצוקה רגשית.

ריבים בין בני זוג תמיד היו ותמיד יהיו. בדרך כלל מדובר באותם ריבים שמשקפים את אותם התסכולים והדברים היחידים שמשתנים הם הסביבה והטריגר שהביא לפרוץ הריב. בתקופות החגים, באופן אולי מעט אבסורדי, המתח בקרב משפחות רבות הולך וגובר ומתפרץ כהר געש.

מהמקום הזה, זוגות רבים צפויים לנהל שיחה קשה על המשך חייהם הזוגיים. יחסנו לאן.

אלו עלולים להיות ימים קשים, טעונים ומוצפים רגשית.

אי אפשר לברוח מזה, אבל כן אפשר לבחור כיצד לנהל ולהתנהל בתוך זה. כיצד לפעול נכון, ברגישות ובחוכמה מול האדם שעימו הקמתם בית ומשפחה, בניתם ותכננתם חיים שלמים:

1. למדו מאירועי העבר- לעיתים קרובות, וודאי שבאווירת החג הרגישה, ניתן לצפות מראש את הריב שעומד להגיע. הניסיון שצברתם במערכת היחסים מאפשר לכם לדעת מראש איך הצד השני יגיב למעשיכם. נסו לצמצם את נקודות החיכוך.

2. תכננו מראש את השיחה או הריב- רגע לפני שהאווירה מתלהטת ומילים קשות נזרקות לאוויר, עצרו לרגע. תכננו את השיחה. שמרו את הספונטניות לאירועים משמחים יותר.

ניתן לתכנן את הריב בעזרת כמה שאלות מול עצמכם: למה אנחנו פה? מהי התרומה שלי למצב הזה? אילו הייתי בנעליו של הצד השני, מה הייתי אומר? מה מטרת הריב? הריב הוא הזדמנות ללמוד על עצמכם וכל בן/ת הזוג שלכם, והוא יכול להפוך מקור לחיזוק מערכת היחסים במקום לסמל של הקשיים שבחייכם.

3. זכרו שימי החג אינם ימי שגרה- מפגשי המשפחות, האינטנסיביות של הטיפול בילדים, ההוצאות הכספיות סביב החג- כולן זמניות, כל אלה יחלפו ובקרוב תחזרו לשגרת חייכם.

4. משבר הוא גם הזדמנות- אם לתחושתכם הקשר נמצא על סף תהום ייתכן שרק איבדם את הדרך אחד אל השני ובהכוונה נכונה תצליחו להתגבר ולצלוח את האתגרים ולמצוא בחזרה זו את זה. ככל שתפנו לטיפול או ייעוץ בשלב מוקדם יותר, יגברו הסיכויים לעצור ולחשב מחדש את כיווני הפעולה והחשיבה ואולי למנוע הדרדרות של היחסים וגירושין. תהליך משותף יכול לבנות סיפור משותף חדש.

5. היה ובסופו של דבר, תגיעו להבנה כי מוטב שתיפרדו, תגיעו אל התהליך מתוך נקודה שלמה, סלחנית, רגישה, ואכפתית, מתוך דיאלוג משותף ולא רוח קרב. ימי הזוגיות כאוהבים לא צריכים להתחלף באויבים אלא לשותפים הוריים.

חג פסח שמח ונעים.

לא אחת עולים בחדר הגישור משפטים בסגנון "אז נפגש בבית משפט", או "אז ניתן לשופט להחליט". המשפטים הללו נאמרים לעיתים כהתרסה, לעיתים כאיום בניסיון לדחוק את הצד השני לפינה, לפעמים נאמרים מתוך חוסר אונים, ופעמים רבות נאמרים מתוך חוסר היכולת של אחד הצדדים (או שניהם) בלקיחת אחריות. אחריות על המצב שהביא אותם אל חדר הגישור, אחריות על ההחלטות שעתידות לעצב את חייהם וחיי ילדיהם, אחריות על המציאות שמתקיימת כאן ועכשיו, אחריות על הבחירות או העדר הבחירות שלקחו עד כה, ועוד. המחשבה על גורם שלישי שיחליט עבורם קוסמת להם באותו הרגע.

הקושי שעולה בחדר הגישור הוא מובן, ברור והגיוני. כולנו נשטפים בזרם החיים. נותנים למים לסחוף אותנו, לגלים להטביע או להרים אותנו, כולנו נהנים מעת לעת לצוף על המזרון ולראות לאן יובילו אותנו השיטפונות. הזרימה אפשרית כל עוד החיים, במבנה המוכר שלהם, ממשיכים. אולם כאשר מתחילות שיחות, או אפילו מחשבות על פרידה, הן מביאות איתן גלי צונאמי שאיתם כבר קשה להיסחף בנחת. הגלים מאיימים להטביע. במקום הזה נדרשים זוגות לאסוף את כלי השיט, לקפל משוטים, ולהקדיש מחשבה מרובה על האופן שבו הם מבקשים לנווט את הסירה שלהם. הסירה שלהם היא כמובן החיים החדשים, ביום שאחרי. אגב, היום  שאחרי הוא לא רק היום לאחר קבלת הגט ומעבר בתים. היום שאחרי לעיתים קרוב מאוד, הוא היום שאחרי השיחה הראשונה שבה הודיע אחד הצדדים על רצונו להתגרש, או היום שאחרי פגישת הגישור הראשונה. לכל אחד יש נקודת מפנה משלו במערכת היחסים. היא נקודת היום שאחרי.

אחד מיתרונותיו המובהקים של תהליך הגישור, הוא השליטה בתהליך. שליטה בהסכמות, בהחלטות, בלקיחת אחריות, שליטה בתוצאות. היתרון הבולט הזה מתאפשר מכיוון שבניגוד לבית המשפט, בתהליך הגישור אין מי שקובע או מחליט עבור הצדדים, אין מי שפוסק , אין מי שמקבל עבורם את ההחלטות. אולם יתרון משמעותי זה מפגיש אנשים עם שאלות הרות גורל עבורם וכאן היתרון עלול להפוך למלכוד ,שגורם לתחושות של בלבול, ייאוש, תסכול, אכזבה עצמית, אובדן הביטחון ביכולת העצמית לקבל החלטות ועוד.

אנשים מתמודדים באופן שונה עם הקושי לקבל החלטות – ישנם אנשים שיידחו ככל האפשר את ההחלטה, אחרים יתייעצו עם כל מי שמוכן לעזור להם בתקווה שהפתרון הנכון יצוץ וישנם שישתפו אחרים על מנת להרגיש  שהאחריות לא שלהם לגמרי. פעמים רבות כשאני שואלת מגושרים בחדר, כיצד הם מדמיינים את חייהם לאחר הפרידה, הם לא מצליחים לענות לי. זאת שאלה שלא עצרו להקדיש לה מחשבה. זאת השאלה המרכזית, החשובה ביותר שצריך לשאול את עצמו כל אדם שנכנס לתהליך גירושין.

במידה ואתם מתכוננים לפרידה, לסיום חיי הנישואין, הקדישו לכך זמן מחשבה ושאלו את עצמכם, כיצד אתם רואים את המשך חייכם קדימה? איזה מערכת יחסים תרצו לנהל עם בן הזוג? איזה מערכת יחסים תרצו לקיים עם ילדיכם? כיצד אתם רואים בדמיונכם, את ההתנהלות המשפחתית בשנים הבאות? בהנחה שהכול אפשרי, מה החלומות שלכם ביחס לעצמכם, זוגיות, אזור מגורים, תחביבים, תעסוקה, חברים? מה אתם מבקשים עבור ילדיכם?

אם אתם מהסוג שמתקשה בקבלת החלטות, הריי שכאשר תדעו לענות לעצמכם על השאלות הללו, סבירות גבוהה יותר שתצליחו לקבל את ההחלטות בתהליך הגישור ביתר קלות. הבחירה בעצמכם, הבחירה בטוב, הבחירה המזוקקת ללא רעשי הרקע וההתמקדות בדברים החשובים באמת- הם המפתח שעימו מגירת ההחלטות תפתח בצורה קלה, שקולה ומאוזנת יותר.

אחת מהנחות היסוד השגויות והרווחות ביחס לגירושין, היא שקיים חוק. 

זוהי הנחת יסוד הגיונית, והיה מצופה שאם מערכת המשפט מטפלת וחורצת גורלות של משפחות, שתעשה זאת בתאם לחקיקה, כפי שהיא עושה בתחומים אחרים.

זוגות רבים שמגיעים להחלטה להיפרד נסמכים על מחשבה שגויה זו, שקיים חוק שקובע כיצד זוג צריך להתגרש, כיצד מחשבים מזונות, באיזה אופן נקבעת אחריות הורית ועוד. המחשבה השגויה כמובן לא נוצרה יש מאין. התפיסה הקדומה שגירושין יכולים להתבצע רק עם עו"ד, המחשבה שבית משפט הוא המכריע, כמובן המלצות ועצות שאנשים מפזרים בקלות רבה ברשתות החברתיות, יחד עם חוויות וסיפורים של אנשים אחרים מייצרים אשליה של חוקים ברורים, תקנות או נהלים.

במציאות, במדינת ישראל קיימים שני חוקים בלבד שמתייחסים לגירושין:

הראשון- חוק יחסי הממון :

על זוגות שנישאו עד ה-1 בינואר 1974 פועלת חזקת השיתוף, שקובעת שבני הזוג הם שותפים שווים בנכסיהם, גם אם לא השקיעו כספים באופן זהה ברכישת נכסים. כל שנדרש להוכיח זה שבני הזוג חיו חיים משותפים.

לגבי זוגות שנישאו החל מה-2 בינואר 1974, תקף חוק יחסי ממון, שקובע כי במקרה של גירושין בני הזוג חולקים ביניהם את כל הרכוש המשותף – נכסי נדל"ן, נכסים פיננסיים, זכויות סוציאליות וגם הלוואות וחובות, ובתנאי שנלקחו או נצברו בתקופת הנישואין. 

חוק יחסי ממון קובע עוד שחלוקת הרכוש בין בני הזוג תיעשה בדרך של איזון משאבים, אלא אם קיים ביניהם הסכם יחסי ממון. מהו איזון משאבים? הסדר שנועד להביא לחלוקה שוויונית של הרכוש בין שני בני הזוג באמצעות השוואה של ערך הנכסים של כל אחד מהם לעומת השני. מי שערך נכסיו גבוה יותר ישלם את ההפרש לשני. לאיזון המשאבים נכנסים כל נכסי בני הזוג שנרכשו בתקופת הנישואין, גם כאלה שרשומים על-שם אחד מבני הזוג בלבד, כמו דירות, מכוניות, נכסים פיננסיים (חשבונות משותפים, תכניות חיסכון, קרנות, מניות וכיוב'), זכויות סוציאליות במקום העבודה כמו קרן פנסיה, קרן השתלמות, וכו', עסקים וחברות, חובות והלוואות.

החוק השני שרלוונטי במקרה גירושין, הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ,תשכ"ב 1962, הקובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, ומשום כך אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה, שמירת נכסיו, ניהולם, ופירוט נוסף של זכויות וחובות ההורים מתוקף היותם הורים.

זהו. זוהי תמצית החקיקה הרלוונטית לגירושין.

חשוב מאוד להבחין ולדעת שכל החלטות אחרות שמתקבלות בבתי המשפט הינן פסיקות. ההבדל הברור הוא שפסיקה מתבצעת בהתאם לדעתו והחלטתו האישית של שופט (או דיין) וזאת לעומת חוק שהוא דבר קבוע וכתוב בספר החוקים של המדינה. מאחר ופסיקה היא אישית ופרטנית, לא ניתן בשום מצב, לצפות מה תהיה הפסיקה של שופט כזה או אחר, גם אם לכאורה נדמה שמדובר בסיפורים דומים.

דבר חשוב נוסף ,הוא שדיני המשפחה הם דינים דיספוזיטיביים, כלומר הינם בגדר המלצת המחוקק ולכן ניתן לפעול בניגוד להם במידה וישנה הסכמה משותפת של בני הזוג.

ולכן, אם אתם נמצאים בצומת דרכים וחושבים להתגרש, פנו לגישור. רק כשתגיעו להסכמות משותפות מראש, תוכלו לדעת מה אתם מקבלים. בכל בחירה אחרת אתם מהמרים, על חייכם וחיי ילדיכם. אל תוותרו על הזכות לקבוע ולהכתיב את חייכם באופן עצמאי, זאת הדרך הנכונה להגיע להסכמות משותפות ולגדל יחד את הילדים ברווחה תוך שיתוף פעולה אמיתי.

 

 

פסל שלושת הקופים החכמים (נקרא גם: לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי) 

הוא סמל עממי, שמקורו במזרח הרחוק, ובו מתוארים שלושה קופים: 

האחד מכסה בידיו את פיו, השני מכסה את עיניו, והשלישי מכסה את אוזניו. אלה מסמלים פתגם מזרחי עתיק: "אל תראו רוע, אל תשמעו רוע, אל תדברו רוע".

כאשר זוג חווה משבר בנישואין וסוגיית הגירושין עולה על הפרק, חווים בני הזוג טלטלה רגשית ונפשית אדירה בעוצמתה ובהשפעתה ולכן הדבר ההגיוני שיעשו הוא יפנו לכל מקור ידע אפשרי וזמין על מנת להבין מה עומד בפניהם וכיצד עליהם להתכונן ולהתמודד עם אירוע מפחיד ודרמטי כל כך. מקור הידע הזמין והמוכר לכולנו במאה ה-21 הוא כמובן האינטרנט.

הרשת מלאה בעשרות אלפי עמודי מידע לכאורה, דפים מקצועיים כביכול, קבוצות פייסבוק מייעצות ועוד, מהן ניתן לקבל תמונת מציאות עגומה וקשה.

כמה עצות שפגשתי לאחרונה ברשת, אותן קיבלו גולשים וגולשות שפנו אל "חוכמת ההמונים" במגוון שאלות מעולם הגירושין:

"תתחילי מעכשיו לצלם ולהקליט אותו"

"את חייבת דחוף עו"ד"

"אל תדאגי, יש חוק והוא חייב לשלם לך מזונות"

"תקדימי אותו בפתיחת התיק לגירושים שיהיה בבית המשפט ולא ברבנות. זה סופר חשוב לאישה!"

"שיהיה לך בהצלחה, אני כבר הבנתי שגרוש במדינה הזאת לא נחשב בן אדם"

"תיקח עו"ד רציני, יעלה לך בסביבות מאה אלף, אבל עו"ד טוב יכול ללכת על ניכור הורי ולקחת את הילדים "

וזה רק מקבץ קטנטן של עצות  שמוחקות, דורסות ורומסות את העובדה שיש כאן משפחה, הורים שיצטרכו להמשיך לקיים מערכת יחסים הורית ולקבל החלטות משותפות על ילדיהם המשותפים, ילדים שלא אשמים בשום דבר, שאוהבים, רוצים וצריכים את אבא ואמא שלהם באותה המידה.

הרשת מלאה בחוויות ,סיפורים והרפתקאות של אנשים אחרים. המלצתי היא, תניחו ידיים על אוזניכם ועיניכם, כמו שלושת הקופים החכמים.

אל תתנו לסיפורים של אחרים להפוך לסיפור שלכם. תכתבו את הסיפור שלכם בעצמכם.

במידה ואתם מתכוננים לפרידה, לסיום חיי הנישואין, הקדישו לכך זמן מחשבה ושאלו את עצמכם, כיצד אתם רואים את המשך חייכם קדימה? איזה מערכת יחסים תרצו לנהל עם בן הזוג? איזה מערכת יחסים תרצו לקיים עם ילדיכם? כיצד אתם רואים בדמיונכם, את ההתנהלות המשפחתית בשנים הבאות? בהנחה שהכול אפשרי, מה החלומות שלכם ביחס לעצמכם, זוגיות, אזור מגורים, תחביבים, תעסוקה, חברים? מה אתם מבקשים עבור ילדיכם? 

הדרך שבה תתגרשו תלווה אתכם הלאה, אל החיים שאחרי ולכן יש לה השפעה קריטית וישירה על איכות חייכם ועל חיי ילדיכם. היכולת שלכם לקבוע ולהכתיב את מסלול חייכם החדש, היא משנת חיים. משבר הגירושין בהחלט יכול לשמש מקפצה לחיים טובים ונכונים יותר.

ההתאוששות הנפשית ,רגשית, פסיכולוגית ,כלכלית מגירושין שנעשו במאבק ובמלחמה היא ארוכה ולעיתים אפילו בלתי אפשרית. לתקן נזקי תהליך גירושים קשים ומכוערים אצל ילדכם, קשה פי כמה ולרוב, לא באמת אפשרי. אי אפשר להתגרש מהגירושים! 

כשם שעצרתם עד היום, לתכנן ולחשב צעדים קריטיים כגון שינוי קריירה, שינוי מגורים, פתיחת עסק וכד', תעצרו לתכנן גם את הגירושים. אל תסתמכו על סיפורים וחוויות של אחרים.

   תכנון נכון ובחירה בדרך של תקשורת זו עם זה ,בתהליך משותף של שיח והקשבה, יאפשרו לכם לצד פרידה מחיי הזוגיות, המשך קשר בריא של הורות משותפת, אחריות משותפת, תקשורת חיובית וחיים מוצלחים, יציבים ובריאים לכם ולילדיכם המשותפים.

כל מה שצריך לעשות הוא לבחור. לבחור בדרך אחרת.

 

עם יד על הלב, כמה פעמים בחייכם התחרטתם על צעד או החלטה שלקחתם? או לחלופין, התחרטתם על צעד או החלטה שלא לקחתם? כמה פעמים התחבטתם שוב ושוב בשאלה מה היה קורה אם הייתם בוחרים אחרת. עושים אחרת. כמה תרחישים דמיינתם בראשכם, לסיטואציה שהתרחשה אבל בעצם יכלה להתרחש אם התסריט היה שונה מעט? סביר להניח, שיותר מפעם או פעמיים בחייכם, שהריי חוכמת הבדיעבד היא לעיתים גם חלק מעקומת למידה שכולם עוברים בחייהם. כאשר מדובר בהחלטות הפיכות, או החלטות שיש להן השפעה מזערית על חייכם אפשר להניף את היד ולסנן "נו, מילא. היה, קרה, עבר". אבל כאשר ההחלטות שלכן הן דרמטיות, קריטיות, מכתיבות ומעצבות את חייכם וחיי ילדיכם, אי אפשר לפטור כלאחר יד החלטות ובחירות שעשיתם, או שאתם צפויים לעשות.

אין ספק, לעיתים, בבחירות והחלטות מסוימות, לקיחת הסיכון הוא חלק מהעניין. לעיתים, אין הרבה ברירות וכל שנשאר הוא ללכת אל הלא נודע. במקרים אחרים, הימור הוא שם המשחק. אבל, כאשר מדובר בהחלטות מעצבות ומשנות חיים, כאשר הילדים שלכם עלולים להיפגע ולהינזק, כאשר אתם עלולים לשלם מחיר נפשי וכלכלי, אין מקום להימורים, ניחושים, ומשחקי מזל, בוודאי כאשר יש לכם מראש את היכולת לבחור, להחליט ולהשפיע על הדרך והבחירות שתעשו.

אם אתם נמצאים לקראת או באמצע תהליך פרידה, חשוב שתזכרו: השאלה כיצד ייראו הגירושין תלויה בסופו של דבר בשאלה אם אתם, ההורים, תשכילו להבין שגירושין הם שותפות חדשה עם ההורה האחר ובאופן שתבחרו לתקשר ולנהל את ההורות המשותפת. אין עוררין על כך שהדרך שבה תבחרו להתגרש, תקבע בסבירות גבוהה, אם חייכם וחיי ילדיכם יהיו חיים טובים, שלווים, מאוזנים, עם רווחה נפשית או שתמצאו את עצמכם בהתגוששויות מתישות ושוחקות בשיח משפטי שיפגע בכל בני המשפחה.

ההסכם שתגיעו אליו בסוף התהליך הוא חשוב, אבל הוא לא הכי חשוב. חלוקת הרכוש שתבצעו היא חשובה, אבל לא הכי חשובה. הדבר החשוב ביותר בתהליך הגירושין הוא הדרך שבה תבחרו. הדבר החשוב ביותר הוא שתלמדו לדבר זו עם זה. לתקשר אחד עם השני. להקשיב.

אם המטרה שלכם היא לשמור על הילדים, להגן עליהם, להקל עליהם, להיטיב עימם, תבחרו לנטוש ולהתרחק משפת המאבק ותעברו לדבר בשפת שלום. תמנעו מטעויות שבדיעבד תתחרטו עליהם, טעויות שאחר כך קשה מאוד לתקן.

אם המטרה שלכם היא לשמור על עצמכם, להגן עליכם, להקל עליכם, להיטיב עם עצמכם, תבחרו לנטוש ולהתרחק משפת המאבק ותבחרו לדבר בשפת שלום. תתחילו את התהליך בילדים שלכם, בהורות שלכם, במערכת היחסים החדשה שאתם צריכים לבנות ולתכנן, באדריכלות החיים החדשה שלכם, כזוג הורים שעדיין מקיימים משפחה אחת, אבל בבתים נפרדים.

אני פוגשת ושומעת את הזוגות שמבינים בדיעבד. מבינים שבזבזו את מיטב כספם על עורכי דין, מאבקים, מריבות, אגו, נקמות. כילו את האנרגיות הנפשיות והפיזיות שלהם בתהליך גירושין קשה ומעל הכול גרמו לילדיהם סבל ,נזק וכאב רב שהלוואי והיו נמנעים ממנו, בדיעבד. שהריי אחרי כל זה, בתום הקרבות, הם עדיין משפחה. הם עדיין שני הורים, שצריכים להסתדר אחד עם השני. אין לאף אחד מהם תחליף. תעשו הכל כדי לא להגיע לשם.

"האמונות שלך הופכות למחשבות,

המחשבות שלך הופכות למילים,

המילים שלך הופכות למעשים,

המעשים שלך הופכים להרגלים,

ההרגלים שלך הופכים לערכים,

הערכים שלך הופכים ליעוד."

מהטמה גנדי.

 

1.צעדים חד צדדיים –

צעדים חד צדדים הם סוג של הכרזת מלחמה. צעד כזה מכיוון אחד, יגרור צעד אחר מהצד השני וכל נוצר פלונטר של מאבקי כוחות מתישים, מאיישים, שמדרדרים את מערכת היחסים.

2. להקשיב לעצות/ סיפורים/ תגובות ברשתות החברתיות-

 התא המשפחתי שלכם הוא לא התא המשפחתי של זוג אחר ולכן, אל תהפכו את הסיפור של זוגות אחרים לסיפור שלכם. אין נוסחה. לכל משפחה הסיפור שלה, הצרכים שלה והפתרונות המיוחדים המתאימים לה.

3.להפוך את ההורה השותף שלך לאויב-

פגיעה אחד בשני היא פגיעה מיידית בילדים.

המחשבה שבן הזוג שלכם הולך להיעלם מחייכם היא שגויה. אל תתחילו תהליך גירושים במחשבה שבן/בת הזוג שלכם הולכים להעלם מחייכם. שאתם הולכים "להפטר" אחד מהשני. אתם לא! 

מערכת היחסים הזוגית שלכם מסתיימת, אבל יש לכם ילדים משותפים ולכן למערכת היחסים ההורית צפויות עוד שנים רבות.

4.לערב את הילדים בסיפור הגירושין –

תשאירו את הילדים שלכם מחוץ לגירושין. זה שלכם, ושלכם בלבד. הם לא צד בעניין ובוודאי שלא אשמים. אתם בטח לא רוצים להזיק ולפגוע  בהם ולכן תחסכו מהם נוכחות בריבים, הערות, ביקורות, השמצות, סיפורים ופרטים שקשורים להתנהלות שלכם. הם של שניכם. והם רוצים וצריכים אבא ואמא.

5. לבזבז זמן ואנרגיות על העבר-

מה שהיה היה. להאשים ולהמשיך להחזיק בסיפורי העבר לא יקדמו אתכם ורק יגרמו לכם לשקוע ולדשדש במקום. צאו לדרככם החדשה עם המבט קדימה, אל האופק, אל הטוב ואל החיים החדשים שאתם מעוניינים ורוצים עבורכם.

 

5 החלטות נבונות שזוגות עושים בתהליך גירושין ואתם רוצים לעשות אותן:

1. לשים את מערכת היחסים ההורית במקום הראשון-

השאלה כיצד ייראו הגירושין והחיים שאחרי תלויה בשאלה אם תשכילו להבין שגירושין הם שותפות חדשה עם ההורה השני ובאופן שתבחרו לתקשר ולנהל את יחסי ההורות שלכם. 

הגירושים אינם סיום של חיי המשפחה, הם רק נקודת סיום של מערכת היחסים הזוגית .

הם תחילתה של שותפות חדשה, לעיתים אף טובה יותר, המכילה גם הזדמנות לשיקום היחסים בין ההורים, כך שתהפכו להורים טובים יותר, בשיתוף פעולה מירבי שיביא רווחה נפשית לכם ולילדיהם.

2.לשמש דוגמה לילדים- 

דמיינו את הדוגמה שאתם נותנים לילדיכם, שרואים את הוריהם נפרדים ושומרים על מערכת יחסים טובה. מתגברים על מחלוקות, על כעסים וחילוקי דעות. איזה שיעור אדיר לחיים הילדים שלכם מקבלים. בניגוד למה שרואים בסרטים ובסדרות הטלויזיה. איזה עוגן משמעותי אתם מספקים להם בחייהם, וכיצד הם לומדים שמחלוקת או חילוקי דעות לא חייבים להתבטא רק בריבים, סכסוכים או אלימות. כמה אהובים ובטוחים הם מרגישים, ששני ההורים שלהם שם עבורם יחד, למרות שנפרדו.

 

3.ללכת לטיפול- תהליך גירושין, גם כאשר נעשה בהסכמה וברצון הוא תהליך מורכב נפשית, כואב, מכאיב ומצער. תהליך הגירושין יכול להיות מאיים ומטלטל, ולעיתים מלווה בחרדות ורגשות אשם. כל הרגשות הללו הם תגובה טבעית לחוויה משברית, וגם אם אתם חושבים שאתם "בסדר" ושהגירושין אולי אפילו נעשו ביוזמתכם, תקדישו לנפש כמה פגישות אצל אנשי מקצוע שיתמכו ויעזרו לכם לעבור את התקופה הזאת, כי אתם עוברים תהליך משנה חיים ויש לכך משמעות רגשית ונפשית.

4.לקחת אחריות-

בכל רגע נתון, לא רק בתהליך גירושין יש לכם מרחב עם שפע של בחירות לקבל. ככול שתעמיקו ותחזקו את תחושת האחריות האישית שלכם ואת היכולת שלכם להשפיע על הדרך ועל תהליך הגירושין שאתם עוברים, כך יפחתו המתחים והאשמות של הצד השני, הבטחון העצמי שלכם יגבר ותחושת המסוגלות הפנימית שלכם תתחזק. מתוך האחריות האישית, תשכילו לקבל החלטות נבונות ולא החלטות אימפולסיביות מתוך תחושת נקם או קורבנות.

5.להתמקד במטרות חיוביות – 

בין  אם אתם רק בתחילת הדרך, או שאתם כבר בעיצומו של תהליך, שימו לנגד עיניכם את היעד הסופי. את התשובה לשאלה "לאן אני רוצה להגיע". "מה חשוב לי". "מה אני רוצה עבור הילדים שלי". תעצרו לחשוב האם המטרות שאתם רואים לנגד עיניכם הן חיוביות ואם לא, תסירו אותן מהמסלול. שיתוף פעולה מירבי, רווחה נפשית לכם ולילדים, הסכמות משותפות, שקט נפשי, צמיחה אישית.

ברגע שהמטרה ברורה, גם המסע עובר יותר בקלות.