עם יד על הלב, כמה פעמים בחייכם התחרטתם על צעד או החלטה שלקחתם? או לחלופין, התחרטתם על צעד או החלטה שלא לקחתם? כמה פעמים התחבטתם שוב ושוב בשאלה מה היה קורה אם הייתם בוחרים אחרת. עושים אחרת. כמה תרחישים דמיינתם בראשכם, לסיטואציה שהתרחשה אבל בעצם יכלה להתרחש אם התסריט היה שונה מעט? סביר להניח, שיותר מפעם או פעמיים בחייכם, שהריי חוכמת הבדיעבד היא לעיתים גם חלק מעקומת למידה שכולם עוברים בחייהם. כאשר מדובר בהחלטות הפיכות, או החלטות שיש להן השפעה מזערית על חייכם אפשר להניף את היד ולסנן "נו, מילא. היה, קרה, עבר". אבל כאשר ההחלטות שלכן הן דרמטיות, קריטיות, מכתיבות ומעצבות את חייכם וחיי ילדיכם, אי אפשר לפטור כלאחר יד החלטות ובחירות שעשיתם, או שאתם צפויים לעשות.

אין ספק, לעיתים, בבחירות והחלטות מסוימות, לקיחת הסיכון הוא חלק מהעניין. לעיתים, אין הרבה ברירות וכל שנשאר הוא ללכת אל הלא נודע. במקרים אחרים, הימור הוא שם המשחק. אבל, כאשר מדובר בהחלטות מעצבות ומשנות חיים, כאשר הילדים שלכם עלולים להיפגע ולהינזק, כאשר אתם עלולים לשלם מחיר נפשי וכלכלי, אין מקום להימורים, ניחושים, ומשחקי מזל, בוודאי כאשר יש לכם מראש את היכולת לבחור, להחליט ולהשפיע על הדרך והבחירות שתעשו.

אם אתם נמצאים לקראת או באמצע תהליך פרידה, חשוב שתזכרו: השאלה כיצד ייראו הגירושין תלויה בסופו של דבר בשאלה אם אתם, ההורים, תשכילו להבין שגירושין הם שותפות חדשה עם ההורה האחר ובאופן שתבחרו לתקשר ולנהל את ההורות המשותפת. אין עוררין על כך שהדרך שבה תבחרו להתגרש, תקבע בסבירות גבוהה, אם חייכם וחיי ילדיכם יהיו חיים טובים, שלווים, מאוזנים, עם רווחה נפשית או שתמצאו את עצמכם בהתגוששויות מתישות ושוחקות בשיח משפטי שיפגע בכל בני המשפחה.

ההסכם שתגיעו אליו בסוף התהליך הוא חשוב, אבל הוא לא הכי חשוב. חלוקת הרכוש שתבצעו היא חשובה, אבל לא הכי חשובה. הדבר החשוב ביותר בתהליך הגירושין הוא הדרך שבה תבחרו. הדבר החשוב ביותר הוא שתלמדו לדבר זו עם זה. לתקשר אחד עם השני. להקשיב.

אם המטרה שלכם היא לשמור על הילדים, להגן עליהם, להקל עליהם, להיטיב עימם, תבחרו לנטוש ולהתרחק משפת המאבק ותעברו לדבר בשפת שלום. תמנעו מטעויות שבדיעבד תתחרטו עליהם, טעויות שאחר כך קשה מאוד לתקן.

אם המטרה שלכם היא לשמור על עצמכם, להגן עליכם, להקל עליכם, להיטיב עם עצמכם, תבחרו לנטוש ולהתרחק משפת המאבק ותבחרו לדבר בשפת שלום. תתחילו את התהליך בילדים שלכם, בהורות שלכם, במערכת היחסים החדשה שאתם צריכים לבנות ולתכנן, באדריכלות החיים החדשה שלכם, כזוג הורים שעדיין מקיימים משפחה אחת, אבל בבתים נפרדים.

אני פוגשת ושומעת את הזוגות שמבינים בדיעבד. מבינים שבזבזו את מיטב כספם על עורכי דין, מאבקים, מריבות, אגו, נקמות. כילו את האנרגיות הנפשיות והפיזיות שלהם בתהליך גירושין קשה ומעל הכול גרמו לילדיהם סבל ,נזק וכאב רב שהלוואי והיו נמנעים ממנו, בדיעבד. שהריי אחרי כל זה, בתום הקרבות, הם עדיין משפחה. הם עדיין שני הורים, שצריכים להסתדר אחד עם השני. אין לאף אחד מהם תחליף. תעשו הכל כדי לא להגיע לשם.

"האמונות שלך הופכות למחשבות,

המחשבות שלך הופכות למילים,

המילים שלך הופכות למעשים,

המעשים שלך הופכים להרגלים,

ההרגלים שלך הופכים לערכים,

הערכים שלך הופכים ליעוד."

מהטמה גנדי.