לא אחת עולים בחדר הגישור משפטים בסגנון "אז נפגש בבית משפט", או "אז ניתן לשופט להחליט". המשפטים הללו נאמרים לעיתים כהתרסה, לעיתים כאיום בניסיון לדחוק את הצד השני לפינה, לפעמים נאמרים מתוך חוסר אונים, ופעמים רבות נאמרים מתוך חוסר היכולת של אחד הצדדים (או שניהם) בלקיחת אחריות. אחריות על המצב שהביא אותם אל חדר הגישור, אחריות על ההחלטות שעתידות לעצב את חייהם וחיי ילדיהם, אחריות על המציאות שמתקיימת כאן ועכשיו, אחריות על הבחירות או העדר הבחירות שלקחו עד כה, ועוד. המחשבה על גורם שלישי שיחליט עבורם קוסמת להם באותו הרגע.

הקושי שעולה בחדר הגישור הוא מובן, ברור והגיוני. כולנו נשטפים בזרם החיים. נותנים למים לסחוף אותנו, לגלים להטביע או להרים אותנו, כולנו נהנים מעת לעת לצוף על המזרון ולראות לאן יובילו אותנו השיטפונות. הזרימה אפשרית כל עוד החיים, במבנה המוכר שלהם, ממשיכים. אולם כאשר מתחילות שיחות, או אפילו מחשבות על פרידה, הן מביאות איתן גלי צונאמי שאיתם כבר קשה להיסחף בנחת. הגלים מאיימים להטביע. במקום הזה נדרשים זוגות לאסוף את כלי השיט, לקפל משוטים, ולהקדיש מחשבה מרובה על האופן שבו הם מבקשים לנווט את הסירה שלהם. הסירה שלהם היא כמובן החיים החדשים, ביום שאחרי. אגב, היום  שאחרי הוא לא רק היום לאחר קבלת הגט ומעבר בתים. היום שאחרי לעיתים קרוב מאוד, הוא היום שאחרי השיחה הראשונה שבה הודיע אחד הצדדים על רצונו להתגרש, או היום שאחרי פגישת הגישור הראשונה. לכל אחד יש נקודת מפנה משלו במערכת היחסים. היא נקודת היום שאחרי.

אחד מיתרונותיו המובהקים של תהליך הגישור, הוא השליטה בתהליך. שליטה בהסכמות, בהחלטות, בלקיחת אחריות, שליטה בתוצאות. היתרון הבולט הזה מתאפשר מכיוון שבניגוד לבית המשפט, בתהליך הגישור אין מי שקובע או מחליט עבור הצדדים, אין מי שפוסק , אין מי שמקבל עבורם את ההחלטות. אולם יתרון משמעותי זה מפגיש אנשים עם שאלות הרות גורל עבורם וכאן היתרון עלול להפוך למלכוד ,שגורם לתחושות של בלבול, ייאוש, תסכול, אכזבה עצמית, אובדן הביטחון ביכולת העצמית לקבל החלטות ועוד.

אנשים מתמודדים באופן שונה עם הקושי לקבל החלטות – ישנם אנשים שיידחו ככל האפשר את ההחלטה, אחרים יתייעצו עם כל מי שמוכן לעזור להם בתקווה שהפתרון הנכון יצוץ וישנם שישתפו אחרים על מנת להרגיש  שהאחריות לא שלהם לגמרי. פעמים רבות כשאני שואלת מגושרים בחדר, כיצד הם מדמיינים את חייהם לאחר הפרידה, הם לא מצליחים לענות לי. זאת שאלה שלא עצרו להקדיש לה מחשבה. זאת השאלה המרכזית, החשובה ביותר שצריך לשאול את עצמו כל אדם שנכנס לתהליך גירושין.

במידה ואתם מתכוננים לפרידה, לסיום חיי הנישואין, הקדישו לכך זמן מחשבה ושאלו את עצמכם, כיצד אתם רואים את המשך חייכם קדימה? איזה מערכת יחסים תרצו לנהל עם בן הזוג? איזה מערכת יחסים תרצו לקיים עם ילדיכם? כיצד אתם רואים בדמיונכם, את ההתנהלות המשפחתית בשנים הבאות? בהנחה שהכול אפשרי, מה החלומות שלכם ביחס לעצמכם, זוגיות, אזור מגורים, תחביבים, תעסוקה, חברים? מה אתם מבקשים עבור ילדיכם?

אם אתם מהסוג שמתקשה בקבלת החלטות, הריי שכאשר תדעו לענות לעצמכם על השאלות הללו, סבירות גבוהה יותר שתצליחו לקבל את ההחלטות בתהליך הגישור ביתר קלות. הבחירה בעצמכם, הבחירה בטוב, הבחירה המזוקקת ללא רעשי הרקע וההתמקדות בדברים החשובים באמת- הם המפתח שעימו מגירת ההחלטות תפתח בצורה קלה, שקולה ומאוזנת יותר.