אחת מהנחות היסוד השגויות והרווחות ביחס לגירושין, היא שקיים חוק. 

זוהי הנחת יסוד הגיונית, והיה מצופה שאם מערכת המשפט מטפלת וחורצת גורלות של משפחות, שתעשה זאת בתאם לחקיקה, כפי שהיא עושה בתחומים אחרים.

זוגות רבים שמגיעים להחלטה להיפרד נסמכים על מחשבה שגויה זו, שקיים חוק שקובע כיצד זוג צריך להתגרש, כיצד מחשבים מזונות, באיזה אופן נקבעת אחריות הורית ועוד. המחשבה השגויה כמובן לא נוצרה יש מאין. התפיסה הקדומה שגירושין יכולים להתבצע רק עם עו"ד, המחשבה שבית משפט הוא המכריע, כמובן המלצות ועצות שאנשים מפזרים בקלות רבה ברשתות החברתיות, יחד עם חוויות וסיפורים של אנשים אחרים מייצרים אשליה של חוקים ברורים, תקנות או נהלים.

במציאות, במדינת ישראל קיימים שני חוקים בלבד שמתייחסים לגירושין:

הראשון- חוק יחסי הממון :

על זוגות שנישאו עד ה-1 בינואר 1974 פועלת חזקת השיתוף, שקובעת שבני הזוג הם שותפים שווים בנכסיהם, גם אם לא השקיעו כספים באופן זהה ברכישת נכסים. כל שנדרש להוכיח זה שבני הזוג חיו חיים משותפים.

לגבי זוגות שנישאו החל מה-2 בינואר 1974, תקף חוק יחסי ממון, שקובע כי במקרה של גירושין בני הזוג חולקים ביניהם את כל הרכוש המשותף – נכסי נדל"ן, נכסים פיננסיים, זכויות סוציאליות וגם הלוואות וחובות, ובתנאי שנלקחו או נצברו בתקופת הנישואין. 

חוק יחסי ממון קובע עוד שחלוקת הרכוש בין בני הזוג תיעשה בדרך של איזון משאבים, אלא אם קיים ביניהם הסכם יחסי ממון. מהו איזון משאבים? הסדר שנועד להביא לחלוקה שוויונית של הרכוש בין שני בני הזוג באמצעות השוואה של ערך הנכסים של כל אחד מהם לעומת השני. מי שערך נכסיו גבוה יותר ישלם את ההפרש לשני. לאיזון המשאבים נכנסים כל נכסי בני הזוג שנרכשו בתקופת הנישואין, גם כאלה שרשומים על-שם אחד מבני הזוג בלבד, כמו דירות, מכוניות, נכסים פיננסיים (חשבונות משותפים, תכניות חיסכון, קרנות, מניות וכיוב'), זכויות סוציאליות במקום העבודה כמו קרן פנסיה, קרן השתלמות, וכו', עסקים וחברות, חובות והלוואות.

החוק השני שרלוונטי במקרה גירושין, הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ,תשכ"ב 1962, הקובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, ומשום כך אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה, שמירת נכסיו, ניהולם, ופירוט נוסף של זכויות וחובות ההורים מתוקף היותם הורים.

זהו. זוהי תמצית החקיקה הרלוונטית לגירושין.

חשוב מאוד להבחין ולדעת שכל החלטות אחרות שמתקבלות בבתי המשפט הינן פסיקות. ההבדל הברור הוא שפסיקה מתבצעת בהתאם לדעתו והחלטתו האישית של שופט (או דיין) וזאת לעומת חוק שהוא דבר קבוע וכתוב בספר החוקים של המדינה. מאחר ופסיקה היא אישית ופרטנית, לא ניתן בשום מצב, לצפות מה תהיה הפסיקה של שופט כזה או אחר, גם אם לכאורה נדמה שמדובר בסיפורים דומים.

דבר חשוב נוסף ,הוא שדיני המשפחה הם דינים דיספוזיטיביים, כלומר הינם בגדר המלצת המחוקק ולכן ניתן לפעול בניגוד להם במידה וישנה הסכמה משותפת של בני הזוג.

ולכן, אם אתם נמצאים בצומת דרכים וחושבים להתגרש, פנו לגישור. רק כשתגיעו להסכמות משותפות מראש, תוכלו לדעת מה אתם מקבלים. בכל בחירה אחרת אתם מהמרים, על חייכם וחיי ילדיכם. אל תוותרו על הזכות לקבוע ולהכתיב את חייכם באופן עצמאי, זאת הדרך הנכונה להגיע להסכמות משותפות ולגדל יחד את הילדים ברווחה תוך שיתוף פעולה אמיתי.